Tzipporah decided that despite being unable to bring the necessary korban nowadays, without the Beis HaMikdash and with the government refusing to allow the construction of the altar, she was still going to do what she could. With the concept of “U’nishalma Parim S’fateinu” (ונשלמה פרים שפתינו) - our prayers are in the place of sacrifices - in mind, she planned to go up to Har HaBayit, with her babies, and offer her verbal sacrifice - a specially composed prayer.
התפילה שאמרה מול מקום המקדש
בשעה זו שבה אני נצבת במקום המקדש,
שהוא מקור האור בעולם,
מקום שבו התפילות עולות למרומים,
אני נושאת תפילה לבורא עולם:
שתזכה אותי ואת כל ישראל
בבנים ובני בנים המאירים את העולם
בתורה ובמעשים טובים.
לכל הרווקות-מצא את זיווגן,
לכל העקרות- הבא להן פרי בטן.
עזור לנו לגדל את ילדנו
באהבה, בנחת, במאור פנים ובשמחה.
שיהיו בעלי יראת שמים, בעלי חסד ואהבת תורה.
שנדע איך לחנכם בדרך המתאימה לכל אחד מהם,
ושיהיו בריאים בגופם ובנשמתם.
יהי רצון שיתקימו בנו הפסוקים:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: אַשְׁרֵי כָּל-יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל; אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשְׁתְּךָ, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ:בָּנֶיךָ, כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב, לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִי-כֵן, יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה': יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה, בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם, עַל-יִשְׂרָאֵל.
שנזכה לראות בחזרת השכינה לציון, לראות כוהנים בעבודתם, לשמוע לווים בשירתם ולחזרתם של ישראל למעמדם.
ויקוים בנו הפסוק:
"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"(דברים כו)
source